החלטה בעניין משיב 1 בלבד בתיק מ"ת 598-04-13

בית המשפט המחוזי בחיפה

כנגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות סמים. למשיב 1 מיוחסות עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, עבירה של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים, ניסיון לסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 25 לחוק העונשין וכן עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

על פי האמור בכתב האישום, קשר הנאשם 1 קשר עם אחר למכור סמים, וקשר עם המשיב 2 (שהוא נהג מונית) קשר שעניינו בהעברה והספקתו של הסם לידי אותו אחר. במסגרת זו ביצע המשיב 2 נסיעות, כאשר הגיע לנקודת מפגש עם הנאשם 1, הסיע את הנאשם 1 למקום מסוים. נטען כי בשלב מסוים העביר הנאשם 1 למשיב 2 את הסם, כאשר המשיב 2 נסע לכיוון חיפה כדי למסור את הסם לאחר ונעצר בדרך על ידי המשטרה.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, של שני הנאשמים.  ביום 7/4/13 ניתנה על ידי החלטה לפיה שוחרר משיב 2 לחלופת  מעצר בבית הוריו שבנשר. כעת בפני עניינו של משיב 1.

ב"כ משיב 1 טען בפני כי אינו חולק על תשתית הראיות, בשים לב להחלטתי בעניין משיב 2. עם זאת העלה גם טענות בנוגע לתשתית הראיות. לא ארחיב בעניין הראיות והתייחסתי לכך כבר בדיון בעניינו של המשיב 2. אדגיש כי שני המשיבים היו נתונים במעקב באמצעים שונים. הם נצפו נפגשים ומבצעים את העברת החבילה אשר התברר כי הכילה סמים מהמשיב 1 למשיב 2. האזנות סתר הניבו ראיות לפיהן המשיב 1 הוא הדומיננטי בפרשה זו, הוא היה בקשר עם אחר בנוגע, כך על פי הראיות, לסמים וכן עם המשיב 2. בנסיבות אלו לא ארחיב את הדיון בשאלת הראויות ואני קובע כי קיימת תשתי ראיות לכאוריות שדי בה כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

עבירות סמים, ובמיוחד עבירות שעניינן בהפצת סמים, מקימות עילת מעצר. "הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא כי כלל חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו. בבסיס תפיסה זו מצויה פגיעתם הרעה של הסמים בחברה, בבחינת חולי המאכל את יסודותיה, העובדה שמאבק יעיל בסמים מחייב את גדיעת שרשרת הפצת הסם ובעיקר העובדה שהסחר בסמים יכול להתבצע גם כאשר הנאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו הוגבל (בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 26.8.09)). שחרור לחלופת מעצר ייתכן אפוא במקרים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן." [בש"פ 8800/10 עלי אלטלאקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.12.10). פסקה 8 להחלטת כב' השופטת ארבל].

ראו גם: